"מַשְׁכּוֹן שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַלְוָאָה"
לְעִתִּים אָדָם שֶׁמַּלְוֶה כֶּסֶף חָפֵץ לְהַבְטִיחַ אֶת הַחְזָרַת הַחוֹב. בֵּין הַיֶּתֶר, אִם הוּא חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא לַלּוֹוֶה לֹא יִהְיֶה אֵיךְ לְהַחֲזִיר, הוּא יָכוֹל לִדְרֹשׁ מִמֶּנּוּ מַשְׁכּוֹן. קַיָּמִים סוּגֵי מַשְׁכּוֹנוֹת שׁוֹנִים, וּבְמַאֲמָר זֶה נִלְמַד עַל מַשְׁכּוֹן הַמְכֻנֶּה "מַשְׁכּוֹן שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַלְוָאָה".
אִם הִגִּיעַ מוֹעֵד פִּרְעוֹן הַחוֹב וְלַלּוֹוֶה אֵין כֶּסֶף לְהַחֲזִיר, רַשַּׁאי הַמַּלְוֶה לְתָבְעוֹ בְּבֵית דִּין, וּבֵית דִּין קוֹבְעִים כִּי עַד שֶׁיִּהְיֶה לַלּוֹוֶה כֶּסֶף לְהַחֲזִיר אֶת הַחוֹב - עָלָיו לָתֵת לַמַּלְוֶה חֵפֶץ כָּל שֶׁהוּא בַּעַל עֵרֶךְ, כְּמַשְׁכּוֹן בִּמְקוֹם הַחוֹב. זֶהוּ "מַשְׁכּוֹן שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַלְוָאָה" - מַשְׁכּוֹן שֶׁנִּתָּן שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַהַלְוָאָה, אֶלָּא אַחֲרֶיהָ.
בְּדַף זֶה לוֹמְדִים הֲלָכוֹת אֲחָדוֹת לְגַבֵּי נְטִילַת מַשְׁכּוֹן.
א. אָסוּר לַמַּלְוֶה לָקַחַת בְּעַצְמוֹ בְּכֹחַ מַשְׁכּוֹן מִיַּד הַלּוֹוֶה, אֶלָּא עָלָיו לִפְנוֹת לְבֵית הַדִּין וּשְׁלִיחַ בֵּית הַדִּין יִקַּח אֶת הַמַּשְׁכּוֹן מִיָּדוֹ (כַּמּוּבָן אִם הַלּוֹוֶה מַסְכִּים מֵעַצְמוֹ לָתֵת מַשְׁכּוֹן, אֵין כָּל בְּעָיָה לָקַחַת מִמֶּנּוּ, גַּם בְּלֹא בֵּית דִּין).
ב. לִשְׁלִיחַ בֵּית הַדִּין אָסוּר לְהִכָּנֵס לְבֵית הַלּוֹוֶה כְּדֵי לִטֹּל מִמֶּנּוּ מַשְׁכּוֹן, אֶלָּא עָלָיו לַעֲמֹד מִחוּץ לְבֵיתוֹ וְהַלּוֹוֶה יוֹצִיא לוֹ אֵיזֶה חֵפֶץ שֶׁיִּבְחַר לְמַשְׁכֵּן.
