מַשְׁכַּנְתָּא דְסוּרָא
מַשְׁכּוֹן הוּא חֵפֶץ שֶׁהַלּוֹוֶה מוֹתִיר בְּיַד הַמַּלְוֶה, למקרה שֶׁאִם הוּא לֹא יִפְרַע לוֹ אֶת חוֹבוֹ הוּא יוּכַל לִגְבּוֹת אֶת הַמַּשְׁכּוֹן.
קַיֶּמֶת אֶפְשָׁרוּת גַּם לְמַשְׁכֵּן קַרְקַע, וּבְמַאֲמָר זֶה נִלְמַד שֶׁהַמְמַשְׁכֵּן קַרְקַע צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מֵאִסּוּר רִבִּית.
כיצד? כַּאֲשֶׁר הַקַּרְקַע נִמְצֵאת אֵצֶל הַמַּלְוֶה הוּא בְּוַדַּאי לֹא יוֹתִיר אוֹתָהּ שׁוֹמֵמָה, אֶלָּא יִזְרַע בָּהּ וְיִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ. לְאַחַר זְמָן, כַּאֲשֶׁר הַלּוֹוֶה יִפְרַע אֶת הַחוֹב וְהַמַּלְוֶה יַחֲזִיר לוֹ אֶת הַקַּרְקַע, נִמְצָא שֶׁהַמַּלְוֶה קִבֵּל יוֹתֵר כֶּסֶף מִמַּה שֶּׁהוּא נָתַן, שהרי הוּא נָתַן הַלְוָאָה שֶׁל אֶלֶף ₪, קִבֵּל בַּחֲזָרָה אֶלֶף ₪, וְגַם הִשְׁתַּמֵּשׁ בַּקַּרְקַע - זוֹהִי רִבִּית, כִּי אָסוּר לַמַּלְוֶה לְקַבֵּל יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהוּא נָתַן.
לְפִיכָךְ הִנְהִיגוּ חֲכָמִים בָּעִיר סוּרָא סוּג שֶׁל מַשְׁכּוֹן קַרְקָעוֹת בְּלֹא אִסּוּר רִבִּית: הַמַּלְוֶה הָיָה נוֹטֵל אֶת הַקַּרְקַע בְּתוֹרַת מַשְׁכּוֹן, הוּא אָכֵן הָיָה מְעַבֵּד אֶת הָאֲדָמָה וְנוֹטֵל אֶת הָרְוָחִים, אַךְ בְּכָל שָׁנָה הוּא הָיָה מְקַזֵּז סְכוּם מֻסְכָּם מֵהַחוֹב, כָּךְ שֶׁאַחֲרֵי כַּמָּה שָׁנִים הָיָה נִמְחָק כָּל הַחוֹב וְהוּא הָיָה מַחֲזִיר אֶת הַשָּׂדֶה. סוּג מַשְׁכּוֹן זֶה מְכֻנֶּה בַּגמרא "מַשְׁכַּנְתָּא דְסוּרָא" - הַמַּשְׁכּוֹן שֶׁל הָעִיר סוּרָא.
