לִבְחֹר בְּחֶבְרָה טוֹבָה

לָמַדְנוּ כִּי רָאוּי לָאָדָם לְהִמָּנַע מִלִּנְדֹּר נְדָרִים, שֶׁמָּא חַס וְחָלִילָה לֹא יְקַיֵּם אֶת נִדְרוֹ וְנִמְצָא עוֹבֵר עַל אִסּוּר. בַּתלמוד לומדים סִבָּה נוֹסֶפֶת מַדּוּעַ יֵשׁ לְהִמָּנַע מִנְּדָרִים, כִּי מִי שֶׁמִּתְרַגֵּל לִנְדֹּר, בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר גַּם יִתְרַגֵּל לְהִשָּׁבַע וְאִם יַעֲבֹר עַל שְׁבוּעָתוֹ וְלֹא יְקַיְּמֶנָּה - יַעֲבֹר אִסּוּר חָמוּר יוֹתֵר, שֶׁהֲרֵי מִי שֶׁאֵינוֹ מְקַיֵּם אֶת שְׁבוּעָתוֹ עוֹבֵר עַל אִסּוּר חָמוּר יוֹתֵר מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מְקַיֵּם אֶת נִדְרוֹ.

עוֹד אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין רָאוּי לָאָדָם לִהְיוֹת מָצוּי בְּבֵיתוֹ שֶׁל עַם הָאָרֶץ, כִּי עַמֵּי הָאָרֶץ אוֹכְלִים טְבָלִים, פֵּרוֹת שֶׁאֵינָם מְעֻשָּׂרִים, וְאִם יִהְיֶה רָגִיל לִהְיוֹת בְּבֵיתוֹ שֶׁל עַם הָאָרֶץ, בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הוּא עוֹד עָלוּל לְהִכָּשֵׁל בָּאִסּוּר הֶחָמוּר שֶׁל אֲכִילַת טֶבֶל.

מִכָּךְ יֵשׁ לָנוּ לִלְמֹד שֶׁצָּרִיךְ לְהִזָּהֵר מִלְּהִתְחַבֵּר עִם חֲבֵרִים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים, כִּי הַהִתְחַבְּרוּת עִמָּם עֲלוּלָה לְהָבִיא אוֹתָנוּ לִידֵי מִכְשׁוֹלוֹת. (מאורות הדף היומי / תלמוד ישראלי).