לְקַדֵּשׁ אִשָּׁה בְּהַלְוָאָה
רְאוּבֵן הָיָה בַּעַל חֶסֶד, וְנָהַג לְהַלְווֹת כְּסָפִים לַאֲנָשִׁים נִזְקָקִים. פַּעַם אָמְרָה לוֹ אִמוֹ: "רְאוּבֵן, אִשָּׁה אַחַת בְּשֵׁם רָחֵל שָׁאֲלָה אוֹתִי אִם אַתָּה יָכוֹל לְהַלְווֹת לָהּ אֶלֶף שְׁקָלִים". "בְּשִׂמְחָה רַבָּה אָמַר רְאוּבֵן", וְנָתַן לְאִמוֹ אֶלֶף שְׁקָלִים כְּדֵי שֶׁתִּתְּנֵם לְרָחֵל.
חָלְפוּ חָדְשַׁיִם וְרַב בֵּית הַכְּנֶסֶת פָּנָה אֶל רְאוּבֵן: "אוּלַי כְּדַאי שֶׁתִּתְחַתֵּן עִם רָחֵל?". חָשַׁב רְאוּבֵן וְהִסְכִּים עִם הָרַעְיוֹן. יָמִים אֲחָדִים לִפְנֵי הַחֲתֻנָּה שָׁאַל הָרַב אֶת רְאוּבֵן: "הֵיכָן קָנִיתָ טַבַּעַת לחתונה?". הֵשִׁיב רְאוּבֵן: "כְּבוֹד הָרַב, נִרְאֶה לִי שֶׁאֲנִי לֹא צָרִיךְ לִקְנוֹת טַבַּעַת, כִּי בֶּעָבָר נָתַתִּי לְרָחֵל הַלְוָאָה שֶׁל אֶלֶף שֶׁקֶל. הַיּוֹם אֹמַר לָהּ: 'אֲנִי מְוַתֵּר עַל הַפֵּרָעוֹן שֶׁל הַהַלְוָאָה וּבְאֶלֶף שֶׁקֶל אֵלֶּה אֲקַדֵּשׁ אוֹתָךְ'. "
הָרַב חִיֵּךְ וְאָמַר: "הָרַעְיוֹן יָפֶה, אֲבָל בַּגמרא כָּתוּב שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְקַדֵּשׁ אִשָּׁה בְּהַלְוָאָה, זאת מִפְּנֵי שֶׁהַהַלְוָאָה נִמְצֵאת כְּבָר בִּידֵי הָאִשָּׁה, וְאִם כֵּן בִּשְׁעַת הַקִּדּוּשִׁין הוּא לֹא נָתַן לָהּ מְאוּמָה…".
