טוֹבַת הֲנָאָה שהיא רִבִּית
מַתָּן הִנּוֹ אִישׁ עֲסָקִים, ובין הַיֶּתֶר הוּא מֻמְחֶה בִּלְאַתֵּר מְקוֹמוֹת שֶׁבֶּעָתִיד יִתְפַּתַּח בָּהֶם מִסְחָר. מתן קוֹנֶה שְׁטָחִים בְּזוֹל, בּוֹנֶה עֲלֵיהֶם בִּנְיְנֵי מִשְׂרָדִים, וְכַאֲשֶׁר הַמִּסְחָר בַּמָּקוֹם מִתְפַּתֵּחַ, נוֹצָר בִּקּוּשׁ לַמִּשְׂרָדִים וְהוּא מוֹכֵר אוֹתָם בְּיֹקֶר.
פַּעַם אַחַת הִגִּיעַ לְאָזְנָיו מֵידַע שֶׁהַמֶּמְשָׁלָה מִתְכַּוֶּנֶת לְפַתֵּחַ אֵזוֹר חָדָשׁ. הוּא רָצָה מְאֹד לִרְכֹּשׁ שָׁם קַרְקָעוֹת אַךְ לֹא הָיָה בִּרְשׁוּתוֹ כֶּסֶף נָזִיל (נְכָסִים הָיוּ לוֹ, אַךְ הוּא לֹא רָצָה לִמְכֹּר אוֹתָם), וּלְפִיכָךְ הוּא נָטַל הַלְוָאָה מִיִּגְאָל.
כַּעֲבֹר זְמַן מָה יִגְאָל אֵרֵס אֶת בְּנוֹ. מַתָּן רָצָה לְשַׂמְּחוֹ וְהִצִּיעַ לוֹ: אֲנִי יָכוֹל לָתֵת לְךָ כַּמָּה חֲדָרִים שֶׁבָּהֶם תַּעֲרֹךְ שַׁבַּת חָתָן חִנָּם אֵין כֶּסֶף.
אָמַר יִגְאָל: לֹא תּוֹדָה. בְּמַסֶּכֶת בָּבָא מְצִיעָא, דַּף ס"ד לוֹמְדִים שֶׁאָסוּר לִי לָקַחַת מִמְּךָ טוֹבַת הֲנָאָה זוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לִי אוֹתָהּ תְּמוּרַת הַהַלְוָאָה, וַהֲרֵי זוֹ רִבִּית.
