זְהִירוּת בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל
כל אָדָם צָרִיךְ לִנְהֹג בַּזּוּלַת בְּכָבוֹד, וְכַמּוּבָן שֶׁאָסוּר לְבַזּוֹת, לְהַעֲלִיב וְלִפְגֹעַ בְּאִישׁ.
בַּגמראבְּדַף זֶה לוֹמְדִים עַד כַּמָּה חָמוּר הַדָּבָר, עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁלִּפְעָמִים מַעֲנִישִׁים בְּחֻמְרָה אֶת הַמַּעֲלִיב. כך כתוב בתלמוד: מֶה עָנְשׁוֹ שֶׁל הַמְכַנֶּה אֶת חֲבֵרוֹ "עֶבֶד כְּנַעֲנִי"? בֵּית דִּין מַעֲנִישִׁים אֶת הַמְבַזֶּה וּמְנַדִּים אוֹתוֹ. כִּי אִם הוּא מְזַלְזֵל בִּיהוּדִי בְּצוּרָה כֹּה חֲמוּרָה, רָאוּי לוֹ שֶׁיְּזַלְזְלוּ בּוֹ וּלְפִיכָךְ מְנַדִּים אוֹתוֹ.
מַהוּ נִדּוּי? בֵּית דִּין מַכְרִיזִים שֶׁהָאִישׁ, שֶׁעָבַר עֲבֵרָה, מְנֻדֶּה. בָּרֶגַע שֶׁהִכְרִיזוּ שֶׁהוּא מְנֻדֶּה, אָסוּר לָשֶׁבֶת בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹתָיו שֶׁל הַמְּנֻדֶּה, אֵין מְצָרְפִים אוֹתוֹ לְמִנְיָן, אֵין מְזַמְּנִים אִתּוֹ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, וְעוֹד הֲלָכוֹת שׁוֹנוֹת.
הַמְּנֻדֶּה עַצְמוֹ צָרִיךְ לְהִתְנַהֵג כְּאִלּוּ שֶׁהוּא אָבֵל, לְמָשָׁל, אָסוּר לוֹ לְהִסְתַּפֵּר וְאָסוּר לוֹ לְכַבֵּס אֶת בְּגָדָיו.
