הַחְלָפַת קָרְבָּנוֹת - לֹא בָּא בְּחֶשְׁבּוֹן
בְּמַאֲמָר זֶה נִלְמַד עַל "תְּמוּרָה". נָבִין אֶת הֲלָכָה הַזּוֹ עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה.
אַתֶּם זוֹכְרִים אֶת חֲנִינָא מִן הַמַּאֲמָר הַקּוֹדֵם? וּבְכֵן, תָּאֲרוּ לָכֶם שֶׁאַחֲרֵי שֶׁחֲנִינָא בָּחַר שׁוֹר יָפֶה לְקָרְבָּן, הוּא הָלַךְ בַּשּׁוּק וְרָאָה שׁוֹר גָּדוֹל הַרְבֵּה יוֹתֵר, וְהוּא אָמַר לְעַצְמוֹ: "כְּדַאי שֶׁאַקְרִיב אֶת הַשּׁוֹר הַזֶּה לִכְבוֹד הקב"ה!". חֲנִינָא הָיָה אָדָם מַעֲשִׂי, וּמִיָּד הוּא נִגַּשׁ אֶל הַמּוֹכֵר, קָנָה אֶת הַשּׁוֹר הָעֲנָק וְהוֹלִיכוֹ אֶל הָרֶפֶת.
עָמַד חֲנִינָא בְּפֶתַח הָרֶפֶת, הִצְבִּיעַ עַל הַשּׁוֹר הֶחָדָשׁ וְאָמַר: "הַשּׁוֹר הַזֶּה יִהְיֶה קָרְבָּן בִּמְקוֹם הַשּׁוֹר שֶׁהִקְדַּשְׁתִּי לִפְנֵי כֵן".
בְּכָךְ חֲנִינָא עָשָׂה "תְּמוּרָה". תְּמוּרָה מִלְּשׁוֹן הַחְלָפָה, הוּא הֶחֱלִיף קָרְבָּן אֶחָד בְּקָרְבָּן אַחֵר.
הַאִם מֻתָּר לַעֲשׂוֹת זֹאת?
הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה אוֹמֶרֶת שֶׁלֹּא, וְהִיא גַּם קוֹבַעַת שֶׁעַתָּה שְׁנֵי הַשְּׁוָרִים יִהְיוּ קָרְבָּנוֹת! גַּם הַשּׁוֹר הֶחָזָק וְגַם הַשּׁוֹר שֶׁבּוֹ הוּא רָצָה לְהַחֲלִיף אֶת הַשּׁוֹר הֶחָזָק.
