הַהַלְוָאָה שֶׁלֹּא חָזְרָה
לָמַדְנוּ בגמרא כִּי אָדָם שֶׁהִזִּיק לַזּוּלַת וְאֵין לוֹ כֶּסֶף כְּדֵי לְשַׁלֵּם אֶת הַנֵּזֶק, גּוֹבִים אֶת הַתַּשְׁלוּם מֵהַקַּרְקַע הַמְשֻׁבַּחַת בְּיוֹתֵר שֶׁלּוֹ.
בּענין הזה ישנה הֲלָכָה מעניינת נוֹסֶפֶת.
מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי יְדִידִים, יְהוֹנָתָן וְדָוִד, שֶׁהָיוּ מְסַיְּעִים וְעוֹזְרִים זֶה לָזֶה. בְּאַחַד הַיָּמִים נִקְלַע יְהוֹנָתָן לִמְצוּקָה כַּלְכָּלִית וּבִקֵּשׁ הַלְוָאָה מֵחֲבֵרוֹ הַטּוֹב. דָּוִד הִסְכִּים לְכָךְ, וְהַשְּׁנַיִם עָרְכוּ שְׁטַר הַלְוָאָה כַּדָּת וְכַדִּין, וּבוֹ נִכְתַּב כִּי בְּעוֹד שָׁנָה עַל יְהוֹנָתָן לִפְרֹעַ אֶת הַחוֹב.
חָלְפָה שָׁנָה ולצערו של יהוֹנָתָן לֹא הָיָה לו כֶּסֶף כְּדֵי לִפְרֹעַ אֶת הַחוֹב. בֵּית הַדִּין קָבַע שֶׁאֵין בְּרֵרָה - דָּוִד יִגְבֶּה קַרְקַע הַשַּׁיֶּכֶת לִיהוֹנָתָן וְהִיא שָׁוָה כִּסְכוּם הַחוֹב שֶׁיְּהוֹנָתָן חַיָּב.
לִיהוֹנָתָן הָיוּ סוּגִים שׁוֹנִים שֶׁל קַרְקָעוֹת, אַחַת "עִדִּית" - מְשֻׁבַּחַת, אַחַת בֵּינוֹנִית וְאַחַת "זִבּוּרִית" - גְּרוּעָה. מֵאֵיזוֹ קַרְקַע יִגְבֶּה דָּוִד אֶת הַחוֹב? וּבְכֵן, בְּדַף זֶה לוֹמְדִים שֶׁמִּדִּין תּוֹרָה הוּא צָרִיךְ לִגְבּוֹת מֵהַקַּרְקַע הַגְּרוּעָה, אַךְ חֲזַ"ל תִּקְּנוּ שֶׁמַּלְוִים יִגְבּוּ מִקַּרְקַע בֵּינוֹנִית, כִּי אַחֶרֶת הֵם יַחְשְׁשׁוּ לְהַלְווֹת, פֶּן יְקַבְּלוּ קַרְקַע גְּרוּעָה.
