בַּר מֵצְרָא
בְּדֶרֶךְ כְּלָל אָדָם רַשַּׁאי לִמְכֹּר אֶת חֲפָצָיו וְאֶת נְכָסָיו לְמִי שֶׁהוּא רוֹצֶה. לְמָשָׁל, אָדָם הַמְבַקֵּשׁ לִמְכֹּר חֵפֶץ וְיֵשׁ כַּמָּה קוֹנִים שֶׁרוֹצִים לִקְנוֹתוֹ, זְכוּתוֹ לְהַחְלִיט לְמִי לְמָכְרוֹ.
בְּדַף זֶה לוֹמְדִים עַל מִקְרֶה יוֹצֵא דֹּפֶן שֶׁהַמּוֹכֵר זָקוּק לְהִתְחַשֵּׁב בְּאַחַד הַקּוֹנִים וְלִמְכֹּר דַּוְקָא לוֹ. מְדֻבָּר בְּאָדָם שֶׁרוֹצֶה לִמְכֹּר שָׂדֶה וְיֵשׁ כַּמָּה קוֹנִים שֶׁרוֹצִים אֶת הַשָּׂדֶה, וְאֶחָד מֵהֶם הוּא שָׁכֵן לְשָׂדֵהוּ שֶׁל הַמּוֹכֵר - בְּבַעֲלוּתוֹ שָׂדֶה סָמוּךְ, וְהוּא טוֹעֵן לַקּוֹנִים הָאֲחֵרִים: לָכֶם אֵין כָּל בְּעָיָה לִקְנוֹת שָׂדֶה אַחֵר אֲבָל אֲנִי יָכוֹל לְהַרְוִיחַ הַרְבֵּה אִם אֶקְנֶה אֶת הַשָּׂדֶה הַזֶּה שֶׁהֲרֵי הוּא סָמוּךְ לַשָּׂדֶה שֶׁלִּי וְכָךְ יִהְיֶה לִי שָׂדֶה גָּדוֹל ואוּכַל לְעַבֵּד אֶת הַשָּׂדוֹת כְּשֶׁהֵם סְמוּכִים, לְהַשְׁקוֹת אוֹתָם. אֲבָל אִם אֶקְנֶה שָׂדֶה אַחֵר, אֶצְטָרֵךְ כָּל פַּעַם לְהַתְחִיל לַעֲבֹד בְּשָׂדֶה אֶחָד, לְהַפְסִיק, לִנְסֹעַ לַשָּׂדֶה הַשֵּׁנִי וְלִסְחֹב אֵלֶיהָ אֶת כָּל הַכֵּלִים. בְּבַקָּשָׁה, אֲנִי רוֹצֶה לִקְנוֹת אוֹתוֹ. בְּדַף זֶה לוֹמְדִים שֶׁטַּעֲנָתוֹ נְכוֹנָה וְהַמּוֹכֵר חַיָּב לִמְכֹּר אֶת הַשָּׂדֶה דַּוְקָא לְאוֹתוֹ אָדָם.
הֲלָכָה זוֹ מְכֻנָּה "בַּר מֵצְרָא" - בֵּן מֵצַר, מֵצַר הוּא גְּבוּל וּבַר מֵצְרָא הוּא בֶּן גְּבוּל כְּלוֹמַר שָׁכֵן.
