רצו לנחמו ע"י שנתקבצו כל בניו ובנותיו
ויקומו כל בניו וגו' (לז, לה).
לא הוזכר כאן דברי נחמה, ונראה שכוונת הכתוב היא כי כשראו בניו כל כך אבילות ושק במתניו ימים רבים, אמרו זה יעשהו אדם שמת לו בנו יחידו או אפילו אינו יחידו אם יהיו לו בנים מועטים יקפיד אל חסרון מהמועט, לזה נתחכמו לעשות דבר שבאמצעותו יתנחם מעצמו, והוא שנתקבצו יחד כל בניו אחד עשר בנים ואחד עשר בנות ובניהם ובנותם רבים הם, והלכו ועמדו אצלו ותהי זאת נחמתו, כי מי שיש לו כל כך בנים ובנות אין ראוי לו להצטער כ"כ על בן קטן אם נעדר מן הבנים, והוא אומרו ויקומו כל בניו וכל בנותיו יחד, וקימה זו של כולן יחד היא לנחמו כשיראה כי רבו בניו ובנותיו, ואף על פי כן לא הועיל לו דבר זה וימאן להתנחם, ויאמר הטעם כי ארד אל בני פירוש, בגדר שאין לי אלא הוא מיוחד, כי אין כדי בכל בניו ובנותיו להתנחם עליו, כי אהבו מכל אחיו, לטעם הידוע בדברי הזוהר (ח"א קפ):
