עומק דברי משה רבינו ע"ה
ותענו אותי ותאמרו טוב הדבר אשר דברת לעשות (א, יד).
רז"ל דרשו זאת לגנאי (ספרי פסקא יד), שאמר להם היה לכם לומר רבנו ממי נאה ללמוד וכו' ממך שנצטערת עליה וכו' אלא שאני יודע וכו' עיין שם (-כלומר, כשבקשתי ממכם "הבו לנו אנשים חכמים ונבונים וכו' היה לכם לומר שאין אתם רוצים לשמוע אלא ממנו).
ואפשר לפרש - אומר האוה"ח - הכתוב לשבח, שישראל נצטערו על הדבר (שלא ישמעו מפה קדשו) אבל להנאת משה מחלו על עצמם, והוא אומרו "טוב הדבר" להקל מעל רבינו, הגם שהוא קשה אצלינו לעשותו ללמוד מפי תלמידיך, והוא אומרו "אשר דברת", דברים קשים אצלינו "לעשות אותם", וכו'.
ואפשר לומר כי משה נתחכם לדבר דברים הנשמע מהם שני דרכים, אחד לגנאי כמו שאמרו בספרי, ואחד לשבח כמו שפירשנו, וטעמו כי בישראל היו שני סוגים, אחד כת הצדקת, ואחד כת הקנטרנית, וכל אחד מהם יודע ומכיר את עצמו, וכשאמר הדברים כל אחד יבין את אשר עם לבבו, כת הצדקת דבריו להם כדרכינו כמו שפרשתי כי יודעים בעצמם מה היתה כוונתם, וכת הקנטרנית יכאיבו אותם הדברים כפי מה שענו, ויבינו כפירוש הספרי עכ"ד.
