להיזהר ולתעב את העבירות כמו שנזהרים מארס של נחש
ושמרתם וגו' ולא תעשו מכל התועבות וגו' כי את כל וגו' עשו.
נתכוון הכתוב בזה להודיעם שכל התועבות עשו אנשי הארץ, ואין אחת בכל התועבות שלא עשו אותם, והמכוון בזה כדי שיכנסו כולן בגדר המיחוש, כי כל שלא עשו אותה אנשי הארץ אין בה פחד ההקאה מן הארץ, לזה הוצרך לומר כי כל וגו':
ודבר זה דומה לכלי מים שהקיא בו נחש, כל הכלים שיכנסו בגדר ספק כלי זה אדם נרעד מגשת אליו, וכמו כן הדבר הזה, והגם שהעון הגורם הקאה הוא אחד והתועבות אשר יצוה רבים הם, דבר זה דין קבוע יש לו שאדם הוא פושט עצמו להתעיב, ודין לוקח יש לו, ולא דין פורש, וכמו שהארכתי בזה בחיבורי על יורה דעה (פרי תואר סימן קי) וכיון שכן כל הקבוע כמחצה ומחצה, ואחר שהפחידם בעונש נגלה, חזר ואמר כי כל אשר יעשה וגו', פירוש שגם על כל שאר התועבות יש עונש חמור להכרתת הנפש, אלא שאחת מהם גורמת עונש הנגלה.
