טעם שקרבנות פרי החג מתמעטין והולכין

והקרבתם עולה וגו' לה' פרים וגו' (כט, יג). 

נראה כי טעם המעטת הפרים יום יום, לפי שיש שני סודי שביעיות, האומות הם הרבים שבעים אומות, ונמשלו לפרים, וישראל גם כן הם בבחינת השבע בסוד בת שבע (עי' זוה"ק ח"ג רסו:) וכל מעשיהם שביעיות, הקרבנות בכל המוספין שבעה שבעה, ימים טובים שבעה שבעה, השבת סוד שבעה ענפי אילן שבו שורש נשמתן שבעה, צדיקים שבעה, ורמז ה' כנגד האומות הרמוזים בפרים שיהיו מתמעטים והולכים:

 ורמז בחשבון זה קבוע ארבעה עשר כבשים, לרמוז שני הדרגות שבישראל שבאים ברמז הכבשים, אחד נסתר, ואחד נגלה, הנסתר הם הבירורים שצריך לברר מהאומות, והנגלה הם המבררים, ולזה כשכלים הפרים זה לך האות שכלה מהם הנסתר, ולא ישארו כי אם ישראל למופת ואות, והוא מה שרמז ה' בקרבן יום עצרת, שבעה כבשים, שהם לבני ישראל צאן קדשים, פר הוא הנשאר מהאומות מענף ישמעאל, איל הוא הנשאר מבני עשו הבא מיצחק, והבן סוד הדבר:

אור החיים הק' - בפרשתנו