אם בעליו עמו לא ישלם...
לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו (כג, כא).
יש לפרש בהקדם דברי האור החיים הק' (פ' משפטים) בדין השואל, שנסתפק האם גם בדין של מעלה יפטר איש ישראל מטעם בעליו עמו, שהרי הקב"ה שוכן עמנו תמיד, ונותן לנו חיותינו ופרנסתינו, וכתב, דאינו פטור מטעם זה, דא"כ בטל כל הדין וכל העונש הכתוב בתורה, וע"כ הוי כהתנה בפירוש שלא יופטר מטעם בעליו עמו, עיי"ש באריכות.
אמנם כ"ק אאמו"ר [האמרי יוסף] זצללה"ה היה אומר לחלק, דאם האדם חוטא במזיד או במרד ח"ו, א"כ הרי הוא מסלק מעליו עול מלכותו יתברך שמו אזי בודאי יפה כתב האוה"ח דאין לפוטרו מטעם זה, דא"כ בטלו כל העונשין שבתורה, אבל אם האדם זוכר את השי"ת ורוצה לעובדו ואינו רוצה לחטוא לפניו רק בשגגה בלתי כוונה כלל אירע לו איזה חטא ח"ו, בודאי יש לפטור מטעם בעליו עמו, דהא גם בעת החטא הוא דבוק בהשי"ת ובעליו עמו, ואין ראיה מהעונשין שבתורה דהא הם רק למי שעובר במזיד, עכדה"ק ודפח"ח.
ואין לומר דא"כ למה חייבה התוה"ק שוגג בקרבן. דזה אינו, דאע"פ שפטר מן העונש מכל מקום צריך כפרה, וגם מטעם שלא יהי' עבירה זאת גוררת עבירה אחרת במזיד, ע"כ הצריכה התוה"ק קרבן.
ובזה יתבאר הפסוק: דהאון והעמל הם כינוי להחוטא בשוגג, וזהו, "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלקיו עמו" - ע"כ פטור מטעם בעליו עמו, "ותרועת מלך בו" - דגם בעת החטא דבוק במלך מלכי המלכים הקב"ה.
