כלב נחייה בשבת נושאים: שבת, כללי

שאלה
התארחנו בעיר בצפון, אחד השכנים בבניין ל"ע עיוור בשתי עיניו, והוא מסתייע באופן קבוע בכלב נחייה. בשבת באתי לאחל לו 'שבת שלום', הוא קרא לי מהסלון לפתוח את הדלת אך אז יצא הכלב מפתח הבית, והוא ביקש ממני להשיבו לו.
לא חשבתי עד אז על עצם השאלה אם מותר להשתמש בכלב נחיה בשבת. אך מלבד זאת, תהיתי כעת האם היה מותר לי לפתות אותו על ידי דבר מאכל שאניח לו בפתח הבית וכך אחרי שיכנס לבית אסגור את הדלת, או שמא הדבר אסור משום צידה?

תשובה
מותר להשתמש בכלב נחייה בשבת.
איסור צידה לא שייך בכלבים שחיים בבית ואינם מורדים לברוח מבעל הבית.

מקורות להרחבה:
הפוסקים דנו בשאלה אם מותר לסומא להיכנס לבית הכנסת עם 'כלב נחיה'. בשו"ת אגרות משה הביא את דברי הירושלמי שרבי אימי ציווה על מלמד התינוקות, שאם יבוא לבית המדרש "בר נש מלכלך באורייתא", דהיינו אדם המעוניין ללמוד תורה, אזי "תיהוון מקבלין ליה ולחמריה ולמנוי". ופירש קרבן העדה: "תקבלוהו עם חמורו וכליו בבית המדרש, ולא תאמרו שאסור לנהוג מנהג בזיון בבית המדרש, דכיון שיש בו קצת תורה, הרי הוא כתלמיד חכם". ומדברי הירושלמי למד האגרות משה "להתיר לסומא שהכלב שמוליכו צריך להיות אצלו תמיד להיכנס לבית הכנסת, להתפלל ולשמוע קריאת התורה וכדומה. אך טוב שישב סמוך לפתח שלא לבלבל את הצבור".
אולם בשו"ת חלקת יעקב (או"ח סימן לד) חלקו על האגרות משה, ולדעתו אין כוונת הירושלמי לחמור, אלא לאדם שנוהג את החמור. והוא סבור שיש איסור להביא כלב לבית הכנסת.
בשאלה נוספת דנו הפוסקים, האם כלב הוא מוקצה בשבת, וזאת מאחר והכלל הוא שבעלי חיים נחשבים 'מוקצה' ואסור לטלטל אותם בשבת, כמו שנפסק להלכה בשו"ע בהלכות שבת או"ח סי' שח סע' לט-מ) "אסור לטלטל בהמה, חיה ועוף", משום דהם בכלל מוקצה כעצים ואבנים דהא לא חזו (משנ"ב שם ס"ק קמו).
בשו"ת מהר"ח אור זרוע סי' פא) פסק להתיר לטלטל כלוב שבתוכו צפורים המצפצפים בקול נאה, מאחר שהם ראויים לשימוש מסויים בשבת, היות ונהנים לשמוע את קול שירתם, ולכן הן אינן מוקצה. אולם הרא"ש, שדבריו הובא בשו"ת מהר"ח אור זרוע בסימן הסמוך (שם סי' פב) נקט שמוקצה מחמת גופו אסור בטלטול גם אם הוא ראוי להשתמש בו בשבת. ומה גם שבבעלי חיים יש חומרא נוספת, שאסור לטלטלם מדין השתמשות בבעלי חיים בשבת, ועל כן הסיק שאסור לטלטל את כלוב הצפורים.
באגרות משה (או"ח ח"ד סימן טז) אסר לטלטל "הכלי עם דגים קטנים שנעשו לנוי ולקשט הבית אקווריום, דבעלי חיים מוקצין הם אף בכהאי גוונא, דהם כגרוגרות וצימוקים".
אלא שבספר שלחן שלמה הובא בשם הגרש"ז אויערבאך לחלק בין בעלי חיים שאין רגילים לשחק עמם, שהם מוקצה, לבין חיות מחמד שבעליהם רגילים להרים אותן ולהשתעשע בהן בכל השבוע, שאינן מוקצה, ומותר לבעליהן לנגוע בהן ולהרים אותן. וכך גם מביא בספר שמירת שבת כהלכתה בשם הגרש"ז אויערבך "דאף דאפרוח חי חשיב מוקצה אע"ג דחזי לשתק בו תינוק, כמו שכתבו התוספות מכל מקום בכהאי גוונא שהוא עומד ומיוחד לשימוש כזה שצריכים לטלטלו, מסתבר דלא חשיב מוקצה".
לפיכך, כלב נחיה, העומד ומיוחד לשימוש בני אדם, לא גרע מחיות מחמד העומדות ומיוחדות לשימוש בני האדם - למשחק ולשעשוע, אשר לא נחשבים כמוקצה, ומותר לטלטלם.
ולגבי אם שייך בכלב איסור צידה:
הנה לגבי בעלי חיים שרגילים להיות בבית, הכלל הוא שאם הם לא מנסים לברוח ואין כל צורך לרדוף אחריהם כדי לתפוס אותם, אין בהם איסור צידה, כמבואר בשולחן ערוך סימן שט"ז סעיף יב. משנה ברורה ס"ק נט, ושם סוף ס"ק נז. אבל אם הם מנסים לברוח וצריך להתאמץ קצת כדי לתפוס אותם, ורק בגלל שהם התרגלו לבית הם צפויים לחזור - לדעת השולחן ערוך מותר לצוד אותם, וזהו עיקר הדין לבני עדות המזרח הנוהגים כמותו, ואילו לדעת הרמ"א ומנהג האשכנזים אסור לצוד אותם, וזהו איסור דרבנן (שם).
יש לציין עוד כי אם עלול להיגרם נזק כספי או צער בעלי חיים, יש להקל בצידתם (חזון איש מועד סימן נב ס"ק טז, הובא בשמירת שבת כהלכתה פכ"ז סל"ה).