יהודי שאצלו שבת האם מותר להפעיל עסק במקום שעדיין לא שבת נושאים: שבת, כללי

שאלה

אדם גר בארץ ויש לו חנות בארה"ב. היא פתוחה כשכאן כבר שבת אצלו. האם זה לא שכר שבת?

תשובה

עדיף לסדר שאנשי המקום יפתחו את החנות על דעתם, או שיעשו שטר שותפות או מכירה עם נכרי. ובעניין שכר שבת, אם הם עוסקים בזה על דעת עצמם, יטול השכר בהבלעה.

מקורות להרחבה:

מצינו כמה נידונים בפוסקים לגבי אדם שאצלו שבת ואצל האחר עדיין לא שבת. ונפרט:

ישראל שקיבל שבת מוקדם:

כתב הרשב"א (שבת קנ"א ע"א ד"ה אמר) מי שקיבל על עצמו שבת מוקדם, מותר לו לומר לישראל לעשות בשבילו מלאכה. וכן פסק השו"ע (סימן רס"ג סי"ז), והוסיף הרמ"א (שם) שמותר ליהנות ממלאכה זו אף שאצלו כבר שבת.

ובשו"ע הרב (סימן רס"ג בקונטרס אחרון סק"ח) דן באריכות על היתר זה, וכתב שכל ההיתר של הרשב"א הוא משום שלא קיבל על עצמו אלא איסורים התלוים בגופו ולא איסורים שחוץ לגופו, ולכן מה שעושה אחר בשבילו מותר, כי זה לא קיבל על עצמו. ולעניין אמירה לחבירו לעשות מלאכה מותר, משום שלחבירו מותר לעשות את המלאכה ממילא אין באמירתו כלום. והביא ראיה מסימן ש"ו שאף שאסור להחשיך על התחום, אם הלך לשמור על פירות שהם מוקצה, ונמלך מיד במוצ"ש מיד לקחתם מותר. ושני איסורים אלו: אמירה בשבת, ולהחשיך על התחום, נלמדו מפסוק אחד 'ממצוא חפצך ודבר דבר', וכמו שבהחשיך מותר משום שהלך רק על דעת לשמור על הפירות, כך מותר גם באומר לחבירו בזמן שאצלו מותר.

שביתת בהמה:

בלבושי מרדכי (וינקלר, או"ח תנינא סימן מ"ז) דן לגבי אדם שגר בארץ הקודש ויש לו נכסים עובדי אדמה בסוסים ובפרות בחו"ל, האם יש בזה משום שביתת בהמה משום שאצל הבעלים שבת, או שמכיוון שהבהמה נמצאת במקום שעדיין לא שבת אין בזה משום שביתת בהמה. והיינו האם הולכים אחר מקום הבעלים, או אחר מקום הנכסים והבהמות. והכריע להלכה, שהבהמה אינה נגררת אחר מקום הבעלים, אלא שביתתה לפי מקומה. והאריך שם בטעם הדברים.

אמירה לנכרי כשאצלו לא שבת:

בשו"ת ארץ צבי (סימן מ"ד) הסתפק אם מותר לאדם שנמצא במקום ששם שבת, לומר לחבירו שעומד מעבר הגדר ששם עדיין לא נכנס שבת (כגון שנמצאים השניים משני צדדי קו התאריך) לעשות בעבורו מלאכה, האם רק אמירה לנכרי אסור ובישראל מותר או שגם בישראל אסור.

בשו"ת בצל החכמה (חלק ג סימן קכה) חידש לדקדק מדבריו, שבאותו אופן, אם הישראל עומד במקום שהוא שבת והנכרי עומד במקום של חול, יהיה אסור לישראל העומד במקום שבת לומר לו לעשות מלאכה עבורו. ויש בזה חידוש דין שיהיה אופן שמותר לומר לישראל ויהיה אסור לומר לנכרי. והסברא בזה הוא שהרי לנכרי בלא"ה מותר לעשות מלאכה בשבת, וא"כ כל דין אמירה לנכרי תלוי רק באופן שנאסר אצל הישראל.

לעשות מלאכה עבור בן חו"ל ביו"ט שני:

בשו"ת דובב מישרים (ח"ג סימן פ"ג) דן לגבי יו"ט שני, אם מותר לבן חו"ל לומר לבן ארץ ישראל, לעשות בשבילו מלאכה. והביא שם בשם הברכי יוסף שרק אם הם שותפים מותר. וכן הביא בשם מהר"י פראגי שאוסר לעשות מלאכה עבור בן חו"ל ביו"ט שני.

שכר שבת:

כתב השו"ע (או"ח סימן רמ"ה ס"א) ישראל ואינו יהודי שיש להם עסק ביחד, והאינו יהודי עובד בשבת על דעת עצמו. האופן שמותר לחלק הכסף ולא יהיה בזה משום שכר שבת, שהאינו יהודי יטול שכר עבור יום השבת, והיהודי יטול שכר של יום אחר כנגד. ואם לא התנו כך, כשחולקים השכר יטול האינו יהודי השכר עבור השבת והשאר יחלקו. וכתב הרמ"א (שם) שבמקום הפסד גדול אפשר להקל לחלוק בשווה. ויש אומרים שאם הם עוסקים ביחד כל הימים ולא כל אחד ביומו, ורק בשבת האינו יהודי עוסק על דעת עצמו, מותר לקחת שכר שבת בהבלעה.

הלכה למעשה:

על פי כל האמור, יש לנו ספק לגבי כל אחד שיש לו עסקים במדינות אחרות, אם כשחל אצלו שבת, הרי הוא מחוייב להשבית את כל עסקיו גם במדינות בהן עדיין לא נכנסה שבת.

ובשו"ת בצל החכמה (שם ד"ה העולה) העלה להלכה שישראל שיש לו עסק במקום שליל שבת מתקדש יותר מאוחר מאשר במקום מגורו, נראה כי ראוי לא להרשות שיתעסקו בעסקו משעה שיתקדש ליל שבת במקומו. וכתב עוד (שם אות ח) כמדומני שנוהגין היתר בזה, וראוי לסדר שיהיה באופן שיהיו העוסקים עושים על דעתם. ועל פי אחד מדרכי ההיתר המובאים לעיל בעניין שכר שבת.

ופוק חזי מאי עמא דבר, שאכן יש יהודים יראים ושלמים שיש להם עסקים בכל מדינות העולם, והעסקים הללו אכן סגורים בשבתות, אך כל אחד לפי מקומו בזמן שהשבת מתקדשת במקום העסק.

אך ראוי לדעת שלגבי שביתת בהמתו יש יותר מחמירים ללכת אחר מקום הבעלים. ובוודאי שמי שעסקיו פועלים באותם מקומות שעדיין לא נכנסה שבת, לכתחילה נכון יותר לעשות שטר שותפות או מכירה עם נכרי, ויכול לסמוך על זה אף לעניין שביתת בהמתו.