זמן 'משיכיר' למעשה נושאים: במעגל השנה, תפילה, ברכות, כללי
שאלה:
המזדרז להתעטף בטלית לאחר הלימוד בליל חג השבועות, מאיזו שעה יכול לברך ולהתעטף בטלית?
תשובה:
זמן עטיפת הטלית הוא "משיכיר בין תכלת ללבן" (אורח חיים יח, ג). והאריכו הפוסקים לבאר שזמן זה אינו קבוע אלא משתנה לפי הראות. מרן הגרי"ש אלישיב חשש לעצמו שלכתחילה הוא רק כחצי שעה קודם הנץ החמה. אמנם כששלח מרן הגראי"ל שטיינמן לשאול על כך, התבטא רבינו: "זו הנהגה שאיני נוהג לעצמי ואינה מחייבת אחרים".
ביאור הדברים:
בזמן חז"ל היתה הראייה טובה יותר, וכבר סמוך לעלות השחר יכל להכיר את חברו בריחוק ד' אמות. אך בימינו שנחלשה הראייה, הזמן שמכיר את חברו הוא מאוחר יותר. כעין המבואר באבן האזל (א, ח ד"ה והנה) בשם הגאון רבי דוד בהר"ן "ייתכן שמה שאין אנו רואים את צאת הכוכבים בזמן תלתא רבעי מיל, זוהי מסיבת התמעטות ראות העיניים. דהלא אמרו בבכורות (נד, ב) שרועה רואה ששה עשר מיל, ואנחנו אין במציאות לראות במרחק כזה, ומוכח שהראייה שלנו נתקלקלה. ומשערים שזהו בשביל שמשתמשים במנורות גדולות בלילה, שבימי חז"ל היו משתמשים בנרות קטנות. ושמעתי שהבדואים שמשכנם בשדות רואים גם עכשיו מרחוק מאוד. ואם כן כבר אין ראיה מראייתנו ואפשר דבימי חז"ל היה כן ראייה בינונית".
וכן אף לעניין זמן 'משיכיר' שתלוי בראייה בפועל של רוב בני אדם, כיון שבימינו נתמעטה הראייה הרי שזמן 'משיכיר' הוא מאוחר יותר.
יש לציין כי כהוראה זו של רבינו זצוק"ל החמירו לעצמם מרן הקהילות יעקב ומרן הגראי"ל שטיינמן שלא התעטפו בטלית קודם לכן. אף מרן הגר"י קמינצקי החמיר בזה יותר וכתב (אמת ליעקב או"ח נח, א) "זמן משיכיר הוא שלושים ושש דק' קודם הנץ, ושלושים ושבע דק' הוא כבר ספק".
ענה על שאלה זו:
