גוי שהשכיר דירה, ועשה תנאי שלא יקבעו מזוזה בדירתו נושאים: ממון, כללי
הנידון:
"שכרתי מגוי דירה לכמה שנים, על מנת להשכיר לאחרים לתקופה קצרה. הגוי עשה עמי תנאי שלא יקבעו מזוזה בדירה, כי קלקלו לו את הדירה הרבה פעמים, לכן בכל אופן הוא לא מסכים להשכיר למי שקובע מזוזה. נפשי בשאלתי האם מותר להשכיר למי שיקבע מזוזה, ולעבור על דברי הגוי".
תשובה:
דין זה שנוי במחלוקת ואין הכרעה בזה, ומעיקר הדין יש מקום להתיר. אבל המחמיר תבוא עליו ברכה.
ביאור התשובה:
מחלוקת הפוסקים אם מותר להשתמש בממון הגוי בלא רשותו
הנה כיון שהגוי התנה את השכירות בתנאי זה, אפילו אם יקבע מזוזה באופן שהגוי לעולם לא ידע ולא יזיקו, מכל מקום כיון שעשה תנאי מפורש בשכירות, הרי שאם קובע מזוזה הוא משתמש בקרקע של הגוי בלא רשותו, ויתכן שהשכירות בטל. ויש לברר, האם מותר להשתמש בקרקע של גוי שלא ברשות, דגזל הגוי אסור והפקעת הלוואתו מותרת, לכן יש לדון, האם שימוש בחפציו שלא ברשות האם הוי גזל או כהפקעת הלוואה.
ובשו"ת שבט הלוי (חלק א סימן קלח אות ד) מביא את התומים (סימן עב, ס"ק נז) דמאריך בזה ומביא מחלוקת אם הפקעת פקדון מותרת כדין הפקעת הלואת גוי, ומסיק בשבט הלוי, שאפילו לאוסרים הפקעת פקדון וחייב להשיב את הפקדון, מכל מקום מותר להשתמש בפקדון, כי בגוי אין איסור השתמשות במשכון שלא מדעת.
אבל באמת הוא מחלוקת גדולה בזה, וז"ל הפתחי חושן (חלק ה גניבה ואונאה, פרק א, הערה ג) "שואל שלא מדעת בגוי. עיין לעיל שנראה שנחלקו הפוסקים אם מותר בשל עכו"ם, ולדעת האוסרים אפשר דהיינו לענין חיוב אחריות שנקרא גזלן, אבל אינו עובר בלא תגזול, ובהגהות מהרש"ם לאורח חיים סימן תרלז כתב בשם תוע"ר שלכו"ע מותר, אבל במנחת פתים סימן שא כתב ששואל של"מ מעכו"ם הוי כגזלן וחייב באחריות, וציין לדברי הדגומ"ר באו"ח סימן תקפו למג"א סק"ח, ונראה שהדגול מרבבה לא פשיטא ליה בדין שואל שלא מדעת בעכו"ם אם דינו כגזלן, ומדברי האבני נזר (אורח חיים, מד, אות ד) דלעיל נראה שדינו כגזילה ממש. ובשו"ת תשורת ש"י סימן שיח כתב שמותר להשתמש בחצרו, ואפשר דדוקא לשיטת הפוסקים שאין איסור גזל בקרקע כתב כן, או אם נאמר שאינו אסור בעכו"ם אלא משום חילול ה', אבל אם יש איסור גזל ממש, צ"ע מנין לו" עכ"ל.
נמצינו למדים שרוב הפוסקים סוברים שאין חשש שואל שלא מדעת בממון הגוי, אבל יש שאוסרים, לכן מעיקר הדין יש מקום להתיר.
העולה מזה:
רוב הפוסקים סוברים שאין חשש שואל שלא מדעת בממון הגוי, אבל יש שאוסרים, לכן מעיקר הדין יש מקום להתיר.
במקום שיש חילול ה'
מכל מקום אין הכרעה בדבר. ואם יש חשש של חילול ה' ראוי להשמר מזה, כמו שכתב בבאר הגולה (חושן משפט סימן שמח ס"ק ה) וז"ל "וע"ל ר"ס רס"ו שאם החזיר האבידה לעכו"ם לקדש את השם כדי שיפארו את ישראל וידעו שהם בעלי אמונה ה"ז משובח וכו' ע"כ, וכן הדין בהחזרת הטעות שטעה העכו"ם מעצמו. ואני כותב זאת לדורות שראיתי רבים גדלו והעשירו מן טעות שהטעו העכו"ם ולא הצליחו וירדו נכסיהם לטמיון, ולא הניחו אחריהם ברכה, וכמ"ש בספר חסידים סימן תתרע"ד רבים אשר קדשו ה' והחזירו טעיות העכו"ם בדבר חשוב גדלו והעשירו והצליחו והניחו יתרם לעולליה'" עכ"ל. ומה שכתב בשם ספר חסידים ז"ל ספר חסידים (סימן אלף עד) "אל יעשה אדם עול אפילו לנכרי". עכ"ל.
מכל מקום שורת הדין נראה שאין למחות ביד מי שנוהג היתר בזה. אבל מי שגדול בטחונו בה' לא יעשה זאת, ושכרו יהיה כפול מן השמים.
העולה מזה:
אם יש חשש שיהיה חילול ה' ראוי להמנע מזה.
ענה על שאלה זו: הגאון רבי יצחק בירך דסקל שליט"א
