לא עלה על דעתי שתרחיק לכת כל כך...
אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וגו' (כז, יז).
אביא את אשר שמעתי מפי הגה"ח רבי אברהם שפירא זצ"ל משיחתן של תלמידי חכמים הצריכים לימוד, והעולם מספרים זאת בשינוי קצת אך אני אביאנו כפי שסיפרו לי הגה"ח רבי אברהם אחיו של הגאון המפורסם רבי מאיר שפירא זצ"ל מלובלין, וכה סיפר:
הגה"צ רבי מאיר שפירא בימי בחרותו למד בישיבת וויזניץ ורק אחרי נישואיו שהיה לחתן אצל חסיד טשורטקוב החל להסתופף בטשורטקוב, עד שהיה לחסיד טשורטקוב נלהב. בנערותו התגורר בעיירה שאץ, ואביו הגה"ח רבי יעקב שמשון שפירא זצ"ל היה נכד של הרה"ק רבי פנחס מקאריץ זי"ע ומקורב משפחה להרה"ק האמרי ברוך מוויזניץ זי"ע, ובכן השתדל הרה"ק האמרי ברוך בכל פעם ששהה בשאץ שיסעוד ארוחת ערב (וועטשערע) אצל שאר בשרו הרה"ח רבי יעקב שמשון.
פעם אחת בעת שהותו של הרה"ק האמרי ברוך אצל ש"ב, התאונן לפניו מארחו שהנה לו שני בנים שהצעיר מביניהם 'אברהם' (הוא זה שסיפר לי העובדא) הינו כבר הולך על רגליו ב"ה וקופץ ובא, ואחיו הגדול 'מאיר' שכבר בן ארבע אף שהוא ילד מאוד מפותח ומחודד הרבה ב"ה אך אינו יכול ללכת על רגליו.
נענה האמרי ברוך: 'וכי דבר זה צריך ממני?! לזה לא צריכים לדידי, כי גם רבי חיימ'ל שלי יוכל ללמדו לכת'. ואכן בגמר הסעודה לקח הרה"ק רבי חיים מאנטיניע זי"ע את ידו של הילד מאיר והוליכו מסביב לשולחן, ומאז התחיל ללכת כאחד האדם.
כעבור שנים רבות נפגשו הגה"צ רבי מאיר שפירא והרה"ק רבי חיים מאונטיניע במעיינות המרפא בקארלסבאד או מארינבאד (וגם רבי אברהם המספר היה נוכח שם) וניגש רבי מאיר שפירא ואמר אל האנטיניער רבי שזוכר עוד איך בימי עלומיו לימד אותו לילך ברגליו.
נענה לעומתו הרה"ק מאונטיניע: אמנם לימדתי אתכם ללכת, אך אני דמיתי שתלך עד לוויזניץ או עד אנטיניע, אך לא עלה על דעתי שתרחיק לכת כל כך...
